המזוודה

   קראו לו קמיל. הוא היה גבר קשה יום, היה קם בבוקר לעבודה. וחוזר בערב לאישתו האהובה. אישתו של קמיל הייתה הדבר הכי טוב שקרה לו אי פעם. היא לא הייתה יפה, אבל היא הייתה עם לב טוב. בשבילה הוא היה חוזר הביתה כל יום, והיום העבודה הכי קשה היה מתפוגג בעינייה וחיוכה המלבלב. לאישתו של קמיל קראו יסמין. לא היה להם יותר מדי כסף, הם היו נאבקים כל חודש עם המינוס בבנק. אך האהבה שלהם הייתה כל כך חזקה שהם לא היו מתלוננים, היה להם טוב ביחד.

   יום אחד קמיל חזר מהעבודה, דרך דרום תל אביב. הרחובות המפוקפקים כבר לא נראו כל כך מפוקפקים אחרי שקמיל ראה אותם עשרות ומאות פעמים בחזרה מהעבודה. השעה הייתה מאוחרת והרחובות היו ריקים. פתאום קמיל שמע רעש מאחת הסמטאות, אלה היו צעקות עזרה. קמיל מיהר לסימטה כדי לעזור כמובן. אך ברגע שנכנס לסימטה קיבל קרש גדול בראש וכל עולמו התפוגג בערפל קהה.

   קמיל שכב על מזרון קרוע במשהו שנראה כמו מוסך נטוש. לידו שכבה בחורה ערומה ורזה מאוד. קמיל הרים את הראש ומיד החזיר אותו בהתפרצות של כאב. אחרי כמה דקות קמיל הצליח להרים את עצמו וראה בצד השני של החדר גבר מדמם עם מזוודה לידו. הגבר היה לבוש בבגדים יקרים מאוד ובהה כקמיל מבלי למצמץ. קמיל הסתכל על האישה השוכבת לידו. הידיים שלה היו מלאים בסימנים כחולים. פנויה היו רזות ומלאות סבל. היא נראתה ישנה.

   "הלו גבר!" קמיל הסתובב לגבר המדמם. "בוא.. שניה" קמיל הרים את עצמו והתקרב לגבר המדמם. "יותר קרוב... קח את המזוודה. אני לא אצא מזה. אבל לפחות למישהו יצא משהו מזה.. קח" הגבר הושיט לקמיל את המזוודה. קמיל בא לפתוח אותה אך פתאום שמע דלת נשברת, וצעקות פוקדות "לא לזוז!! על הריצפה ולא לזוז!" קמיל ראה שוטרים מתפרצים לחדר ואת האישה הרזה מתעוררת ומנסה להגן על הפנים עם ידיה.

   "היית אצל זונה נכון? תודה בזה, אם תודה בזה יהיו לך הקלות. שמע לי. אם לא תודה בזה יגידו שאתה רצחת אותו" אמר העורך דין. קמיל הסכים איתו, כל מה שהוא חשב עליו זה אישתו בבית שבטח מודאגת לו. "א.. אוקי אני מסכים בסדר" הסכים קמיל במהרה. "יופי, יופי אתה יכול ללכת הביתה השוטרים יקחו אותך. אגב הינה קח זה המזוודה שלך, יש לך מזל בדרך כלל היית מאבד את הכול אבל למזלך יש לי קשרים" קרץ העורך דין לקמיל וחייך.

   "אני לא מאמינה! אתה בגדת בי! איך יכולת!" צעקה יסמין. קמיל ניסה להרגיע אותה אך השוטרים הסתכלו עליו בחשדנות ברגע שהוא אמר לאישתו שהוא לא היה אצל זונה. "אני עוזבת" אמרה יסמין ברגע שהשוטרים הלכו. "נמאס לי, המינוס בבנק. החיים האלה. סמכתי עליך אתה יודע!" קמיל היה משותק ולא ידע מה להגיד. הוא ניסה להגיד שזה לא נכון, שהוא אמר את זה רק כדי שישחררו אותו. "אתה שקרן! אתה שקרן זה מי שאתה! יש לי מישהו אחר" היא קמה בבכי והלכה. אחרי כמה דקות היא יצאה מהחדר השני עם שני תיקי גב ויצאה מהבית.

   קמיל היה שבור. יום אחרי זה הגיע ההסכם המשפטי לגירושים. קמיל נשאר עם פחות מכלום. ובנוסף לזה היה צריך לצאת מהדירה תוך 24 שעות. הוא הרים את עצמו והסתכל על המזוודה של הגבר המדמם. "אם יש שם סמים אני הולך לנסות אותם" חשב לעצמו ופתח את המזוודה. אך המזוודה הייתה מלאה בכסף.

   מאז לקמיל יש חברת הייטק משלו. הוא הפך להיות למשקיע. יש לו אישה יפה ואוטו יוקרתי. אך לפעמים כשהוא לבד, נוסע דרך דרום תל אביב. הוא חושב על יסמין, ומתגעגע אליה. אבל לקמיל טוב עכשיו והוא שלם עם הבחירות שלו.

מפרסת

שמואל ישב במרפסת שלו, זאת לא הייתה אפילו מרפסת. זה היה אי לעמוד חשמל באמצע הכביש המהיר. זה מוזר שעשו אי, רק בשביל עמוד חשמל באמצע הכביש המהיר. לא שמו את העמוד לצד הכביש, פשוט בנו אי, סוג של מרפסת קטנה. אבל העיקר שיהיה. אז שמואל אימץ את האי הזה והיה בא לשם לשבת ולהסתכל על המכוניות העוברות, מפנטז איזה מכונית הוא רוצה בעתיד. או סתם לכעוס על אנשים שיש להם מכונית שווה מדי. שמואל הדליק הסגריה ובהה במצלמת אבטחה שהייתה בצד השני של הכביש. הוא אוהב את המצלמות האלה, הם גורמות לו להרגיש בטוח. למרות שהוא לא יודע מה חושבים האנשים שמסתכלים במצלמות האלה. אבל מאז שהממשלה שמה מצלמות אבטחה בכל מקום – הכול בסדר. שמואל אפילו נהיה קצת פחות עצוב.

פחות עצוב מהבדרך כלל, הוא עדין היה קצת דכאוני וחשב על התאבדות. זה לא כי הוא לא אהב את עצמו או משהו. הוא דווקא אהב את עצמו מאוד – הוא פשוט שנא את כל העולם. הוא חשב שהעולם מסריח מדי בשבילו, הוא אוהב את עצמו מדי כדי שיסבול בכל הדבר הזה שקורה מסביב. אבל שם ליד המצלמת אבטחה הוא הרגיש דווקא בטוח. הוא יודע שזה זמני, אולי אף אחד לא מסתכל במצלמה הזאת, יושב איזה מאבטח שמן ולומד למבחן בפסיכולוגיה קוגנטיבית בזמן המשמרת שלו בחדר בקרה של מצלמות אבטחה, לא באמת אכפת לו מה קורה במצלמות. אבל העיקר שיהיה מאבטח. שמואל יודע שהכול מוקלט, שאם הוא עכשיו יקפוץ מהגשר – אולי מישהו יסתכל במצלמות אבטחה הזאת כדי להוכיח לחברת ביטוח שזה היה באשמתו כדי לא לשלם כסף לאף אחד אחר, להשאיר את הכסף לעצמם, כמה שיותר – העיקר שיהיה.

מאז פתאום עצר אוטו לא רחוק ממנו, מונית, עם נהג רוסי ומוזיקה ברוסית בוקעת מהחלון הפתוח. משהו על ארנבים כסופים רוקדים במעגל או משהו כזה. שמואל ניגש אליו כדי להגיד לו שהוא לא רצה לעצור מונית – הוא חוזר הביתה ברגל. הנהג מונית נבהל, כאילו לא ידע שיש מישהו שאמור לגשת אליו. ואפילו קצת התאכזב, שאת זה אפשר להבין. ואז הנהג ביקש סגריה, במפתה רוסי כבד. שמואל נתן לו, כי למה לא. אין בזה שום דבר לא בסדר להביא דברים לאנשים אחרים במתנה, במילא הכול מתועד אם צריך להוכיח משהו.

הנהג מונית שאל אותו האם בא לו לנסוע איתו, סתם ככה. עד העיר. טרמפ. שמואל הסכים ונכנס לאוטו, הנהג שתק ולקח שחטה ארוכה מהסגריה. ואז שאל את שמואל האם הוא אוהב את המקום הזה פה. שמואל חשב על זה קצת וענה לו שכן בטח למה לא. קצת חם אבל החורף אמור להגיע בקרוב. וחשב לעצמו שהאמת שזה יהיה חבל שאי אפשר יהיה לבוא לפה כי יהיו גשמים, והכבישים יהיו מוצפים במים. בגלל זה בטח יש מפרסת בשביל העמוד חשמל. אז הוא אמר לנהג מונית שזה בסדר כל עוד יש מצלמת אבטחה ממול אז הכול בסדר. הנהג הסכים, ואז הם נסעו עד העיר בשקט. שמואל ירד מהמונית אמר בנימוס תודה והלך הביתה, כנראה שזה הפעם האחרונה שהוא ילך למקום המיוחד שלו שליד הכביש המהיר.

מים

היא נכנס לבית שלי. היא מתרגשת. כל היום היא נסתה להוציא ממני מה אני הולך לעשות לה הלילה. אני יודע שזה מגרה אותה, חוץ מזה ההפתעה תמיד מחזקת את התוצאה. היא נכנסה לסלון וכנראה צפתה לראות איזשהן סימנים לסשן הקרוב. הם לא היו, רק בקבוק מים של ליטר וחצי חיכה על השולחן. אבל כיוון שהאקלים בארץ הזאת נורא מסוימים, תמיד יש בקבוקי מים בבית שלי, אני שותה המון מים. חיכיתי שהיא תתיישב על הספה, ואז אמרתי לה שתכין למאסטר שלה קפה, ולמה מרוב חוצפתה היא לא שאלה לשלומו של המאסטר שלה ודאגה שיהיה מרוצה. ידעתי שהיא שכחה כי היא מתרגשת. עם פרצוף חמוץ ומתוק היא קמה והלכה להכין לי קפה. התיישבתי על המקום ממנה היא קמה והדלקתי סגריה. הכול כבר מוכן, השאלה היא איפה, בחדר שינה, במרתף, בגינה בחוץ? היא חזרה לסלון עם ספל של קפה סורקת עם עינייה את הסלון בחיפוש רמזים נוספים, הם כמובן לא היו שם. היא התיישבה לרגליי ושאלה האם זה בסדר. עניתי לה שכן ושאלתי לשלומה. בררתי איך היא מרגישה והאם כואב לה משהו, שיחת ידידותית על היום, איך אצלה במשרד, איך היה אצלי בגלריה. ספרתי לה שאני מאוד מרוצה, לכן אני הולך לסשן אותה בעניין רב מאוד היום.

הצבעתי לה על הבקבוק מים והוראתי לה לשתות אותו תוך רבע שעה. "את תצטרכי את המים האלה יותר מאוחר". בינתיים החשיך בחוץ. יצאתי מהסלון ונעלמתי לה. חזרתי אחרי רבע שעה, והיא הייתה שם מחייכת ומתרגשת יושבת ומסתכלת עלי. הבקבוק היה כמעט ריק. אמרתי לה שכיוון שלא סיימה את המים, שאר המים ישפכו עליה, ואולי אפילו עוד קצת. אמרתי לה להתפשט ללבוש את הקולר עם הרצועה ולחכות לי על השטיחון בכניסה למרתף. אחרי כמה דקות הובלתי אותה למרתף. המרתף היה קר ולח, ריצפת אבן קרה עם כמה חורים קטנים באמצע לצנרת של המים החוצה. מהתקרה היו תלויות שרשראות עם אזיקים. על הקירות היו תלויים האביזרים האהובים עלי. היא ידעה שאם הוצאתי את הקרופ הספציפי הזה, זה אומר שהיא הולכת לחטוף. יכולתי כבר להריח אותה רטובה וחרמנית. הוראתי לה לעמוד באמצע החדר ולהרים ידיים.

נשקתי אותה נשיקה ארוכה ורטובה ושמתי עליה את הכיסוי עיניים. קשרתי את הידיים שלה מעל ראשה לשרשראות, וכך גם את הרגליים שלה לשרשראות מהצדדים. הרגשתי שהיא רועדת מרוב פחד. היא התמלאה בזעה קרה, חיוך קטן צץ על הפנים שלה מרוב התרגשות. שאלתי אותה האם היא זוכרת כמה מים היא לא שתתה. היא ענתה שלא. הסברתי לה בטון רגוע שבמקרה כזה אני אחליט כמה מים אשפוך עליה. הוצאתי צינור מים והדלקתי אותו. היא שמעה את המים נשפכים על הרצפה וקפצה, זה היה נשמע כמו הצלפה רטובה, וכך זה באמת הולך לקרות. היא הרגישה על עצמה זרם מים קרים, שותפים את הזעה הקרה, מרטיבים אותה לחלוטין בנוסף לרטיבות שכבר הצטברה לה בכוס המתוק שלה.

היא רעדה, לא מקור, היה יום חם מאוד, ולילה חם עוד יותר. היא רעדה מפחד של מה שהולך לבוא. מנסה להזכר באיזה שוטים היא ראתה על הקיר רגע לפני שכיסיתי את עינייה. לקחתי את הקיין, והתחלתי ללטף אותה בעזרתו, שורט טיפה, מלטף בעדינות. רגליים, תחת, גב, חזה. היא הרגישה איך אני תופס את החזה שלה עם היד שלי חזק והוציאה גניחה קטנה. "זהו? זה הכול? כל ההשקעה הזאת וככה את אומרת לי תודה?" צבטתי אותה בפטמה והיא הוציאה גניחה גדולה ועסיסית. ככה אני רוצה לשמוע אותה, זונה מושפלת, קשורה ורטובה.

"את יודעת שהקיין הרבה יותר כואב על עור רטוב נכון?" היא שתקה, היא יודעת את זה. הרגליים שלה כבר התחילו להתקפל מרוב שהם רעדו. "תעמיד זקוף זונה" היא מיד התיישרה, אבל הרגליים עדיין רעדו. "אני יודע, את בטח רוצה לשרותים נכון?" היא עשתה כן עם הראש. "חבל". גל של מים קרים שוב שטף אותה בכל הגוף. "עכשיו את הולכת לספוג. ברור זונה?" היא עשתה כן עם הראש ומיד חטפה סטירה "ברור זונה?" והיא מיד ענתה "כן מאסטר".

הקיין הראשון הגיע בהפתעה כמו תמיד, הוא היה עדין, כדי לבדוק איך היא מגיבה. היא קפצה מרוב פחד ושמעה את הצחוק המתגרה שלי מיד אחרי זה. זה מגרה אותה אפילו עוד יותר, אבל היא עוד לא החליטה האם היא יותר חרמנית או יותר רוצה להשתין. עוד מעט יהיה שם עוד גורם – הכאב. הקיין השני הגיע, שורף, כן זה כואב יותר על רטוב. עם השלישי כבר שמעתי אותה גונחת. אני אוהב לשמוע אותה, קולות האהבה האלה מרגשים נורא.

"אז מה עכשיו? מה יותר, כואב לך, רוצה להשתין, או לגמור?" היא חייכה. תפסתי לה שוב את החזה, והפעם עם היד השניה החדרתי לה את העצבא, עמוק, הרגשתי עד כמה היא רטובה וחמה. היא גנחה בהנאה גדולה. תפסתי לה את הדגדגן, והיא התחילה להניע את האגן שלה, מבלי שליטה הגוף שלה משתוקק לגמור. איך לא, כל היום התגרתי בה, היא כבר הגיעה רטובה מרוב סקרנות חרמנות. "רוצה לגמור?" שאלתי. "כן מאסטר בבקשה מאסטר". "או שאולי לתת לך להשתין?" "כן מאסטר גם זה היא לא יכולה להתאפק יותר בבקשה"."אסור לך לא לגמור ולא להשתין זבל" אני אתן לה להחליט לבד הפעם, הקיין הנוסף לא איחר להגיע. ואז שוב מים, ואז שוב קיין. היא כבר לא ידעה מה בא לפני או אחרי. היא נסתה להצמיד את הרגליים בנסיון נואש לעצור את השתן כמעט יוצא ממנה. ואז שוב קיין ומים.

הפעם היא הייתה צריכה רק ספנק קטן כדי שיצא ממנה רק טיפה של שתן. היא התחילה להתחנן. לא ידעה אפילו למה, היא לא יכלה לתת לעצמה להשתין ככה מולי. זה משפיל. היא התחננה שאשחרר אותה ואתן לה להשתין. אך סרבתי. עוד ספנק על התחת הרטוב שלה. ואז שוב מים וקיין מים וקיין. היא המשיכה להתחנן, למלמל בנואשות בקול מסכן. ואז שוב ספנק.

ואז זה הגיע, היא התחילה לבכות, נסתה להצמיד את הרגליים והשתן יצא ממנה. נשפך נצמד לרגל הימינית, יורד על הריצפה ונעלם בצנרת. ככה כמו שהיא, רטובה מלוכלכת ומושפלת היא השתינה על עצמה מולי. היא הורידה את הראש מיד כשסיימה, בהשפלה גדולה ובכי שקט.

שחררתי את הידיים והרגליים שלה והורדתי אותה על הריצפה. הוצאתי דלי קטן עם סבון וספוג. סבנתי את כולה, את העורף, הגב, החזה, הידיים הרגליים. בעדינות, מלטף אותה עם הספוג, נוגע בה עם אהבה. "הייתה מצוינת, מאסטר גאה בך" לחשתי לה באוזן. נתתי קצת מים חמים לזרם ושטפתי אותה. "מאסטר אוהב אותך" לחשתי לה והיא הצמידה את הראש שלה לחזה שלי.

"עכשיו אני אפנק אותך, על הברכיים" הראתי לה. התפשטתי, "פה גדול" והיא הרגישה את הזקפה הקשה שלי בתוך הפה שלה, היא השתוקה לטעום אותי כבר שבוע שלם. "זה הפרס שלך אוצר שלי" והוראתי לה לאונן בזמן שהיא מוצצת לי ולגמור. עד שזרם חם של זרע נכנס לה לפה, "תבלעי זונה" היא בלעה, היא אוהבת את הטעם של המאסטר שלה. "עכשיו תלקקי את הזין שלי ותנקי אותו" הראתי לה. שמתי עליה מגבת ולקחתי אותה על הידיים למעלה, לחדר השינה, שם אנחנו נעשה אהבה מלאת תשוקה ואני אראה לאישה הזאת כמה אני אוהב אותה.

אליס בתחקיר

אליס קבלה מכתב, זה היה כשהיא יצאה לקנות יוגורט וסגריות בבוקר. היא הציצה בתא הדואר וגילתה מעטפה בצבע חום עם רק השם שלה כתוב בכתב יד, ומאחוריו חתימה של משרד ליחסי חוץ. אליס נורא אוהבת מקבל מכתבים, אבל היא דחתה את התענוג לרגע שהיא תגיע הביתה, למקום הבטוח ושם תוכל להתענג על המכתב המסתורי.

היא רצה מהר במדרגות של הבית, כי לא היה לה באמת סבלנות לחכות למעלית. היא זרקה את היוגורט והסיגריות על השולחן ופתחה בזהירות את המכתב. המכתב היה כתוב בשפה רשמית. "גברת ליסה קינג..." התחיל המכתב וגרם לה לעלות גבה. במכתב היה זימון לראיון עבודה, בנושא שהוגש אליו בקשה. אבל איזו עבודה בדיוק לא תואר, אבל זה היה ברור שזה תפקיד מגניב. במכתה היה זימון לתחקיר באיזו כתובת במרכז תל אביב. זה היה מחר, אליס מהר התקשרה וביטלה את התוכניות שלה עם חברות לצאת לקניות והתחילה לחשוב מה היא תלבש לתחקיר. היא החליטה על חצאית גבוהה וחולצה שחורה מכופתרת.

אליס בקושי יכלה לישון באותו הלילה, בין לבין היא נרדמה וחלמה על איך ששולחים אותה לכל מני מקומות הזויים בעולם להילחם בפינגווינים שרוצים להשתלט על העולם, ודברים מוזרים דומים לזה. בסופו של הדבר אליס התעוררה בבוקר, עשתה מקלחת ארוכה, קפה, התלבשה, אספה את השיער בצורה רישמית אך כריזמתי ויצאה לתל אביב. וכמובן איך לא מספיק זמן לפני כדי לסתבך עם החניה. עניין החניה היה די ברור, היא באמת הסתבכה, עד שפתאום קלטה מישהו יוצא בדיוק מול הבית שהיא צריכה. ברגע שחנתה היא בדקה את מצבה במראה, שמה אודם עם שם מוזר ומפציץ, אבל למי אכפת האודם נורא התאים לה.

היא נכנסה לבניין, שהסתבר להיות בניין מגורים פשוט. הדירה הייתה בקומה העליונה. היא צלצלה בדלת ופתח לה בחור עם פנים משועממות, לבוש במכנס שלושת רבעי וחולצת טישרט אפורה. "היי אליס.. מחכים לך. בחדר ההוא" . אליס לרגע חשבה שהגיע לא למקום הנכון והופתעה נורא שהבחור מכיר אותה. היא הלכה במסדרות של בית הכי תל אביבי רגיל, ונכנס לחדר. החדר היה חדר שינה, עם דלת נוספת שבדרך כלל מובילה למקלחון. מאחורי הדלת היה מסדרון ארוך ומדרגות למעלה. בסוף המדרגות עמד שומר קשוח עם נשק "היי אליס, מחכים לך" חזר המשפט המוכר ופתח את הדלת שמאחוריו. אליס נכנסה למשרד ענקי מלא עובדים לבושים בחליפות. היא נעמדה לרגע מעקלת את המעבר עד שניגשה אליה בחורה גובהה על עקבים לבושה נורא רישמי "אליס קינג? התחקירן מחכה לך" ופשוט הלכה, אליס עקלה מהר שהיא צריכה ללכת אחריה ובהליכה מהירה הצטרפה לפקידה הרישמית.

אחרי כמה מעברים נוספים הם הגיעו לחדר קטן מרוחק מאוד מכל המשרד, עם דלת מברזל ובלי חלונות. במרכז החדר היה שולחן ברזל מוברג לריצפה וכיסא מברזל מוברג גם הוא לריצפה. "חכי פה" זרקה הפקידה והלכה. אליס התיישבה על קצה הכיסא והסתכלה מסביב. קירות אפורים, פלורסנט לבן על התיקרה, משעמם. נפתחה הדלת ונכנס גבר גבוה לבוש בחליפה שחורה מחויטת היטב עם חולצה אדומה ועניבה שחורה מבריקה. הגבר היה עם כתפיים רחבות שיער קצר ופנים כריזמתיות בטירוף. אליס ציינה לעצמה שהוא נראה טוב, אבל השתיקה את הרעב שלה והבטיחה לעצמה שהיא תפנטז על איך שהוא מזיין אותה על מול הקיר אחרי הראיון עבודה.

"אליס קינג?" אליס הנהנה עם הראש די מחוסרת מילים. "את לא צריכה לדעת את השם שלי, לשם הדיוק, את תקראי לי – אדוני. זה מובן?" "כן" הנהנה שוב אליס. "היום אני הולך לבדוק האם את כשירה לעבודה שאני הולך להציע לך, אני יכול להבטיח לך שזאת עבודה מאוד מאתגרת, ובהחלט מאתגרת את כל הכישורים שלך, כנראה גם תצתרכי להתאמץ כדי לעמוד בדרישות הקבלה" הוא ניגש לדלת. נעל אותה עם מפתח ושם את המפתח במכנסיו "התחקיר הזה יהיה מאוד שונה מכל תחקיר שהכרת, האם את מוכנה לתחקיר הזה, לא משנה באיזה אמצעים אני הולך להשתמש?" אליס הרגישה איך עולה לה גוש לגרון ומפריע לה לדבר, היא לא ציפתה לזה. ההצעה נראת לה מעניינת מאוד, אחת כזאת היא לא תקבל יותר בחיים. אבל מצד שני מה זאת אומרת האם היא מוכנה לתחקיר... איזה אמצעים הוא כבר יכול להשתמש? "אל תדאגי, יש כמה כללים פשוטים" כאילו ענה להתלבטויות שלה "אם נראה לך שהתחקיר הולך רחוק מדי את פשוט תגידי  - המשרד ליחסי חוץ – אני אשחרר אותך ואת תלכי ותשכחי שהיית פה. זה מובן?" "כן אדוני" ענתה לו אליס בקול שנשמע לה פתאום משונה לעצמה.

"אז נתחיל" אמר הגבר והרים דקטייפ מהריצפה בשאננות. "תשבי על הכיסא ישר" אליס מיהרה להתיישב על הכיסא עם גב ישר "תצמידי את הרגליים לרגליות של הכיסא ואת הידיים ישרות על השולחן" אליס מיהרה לבצע את ההוראות של הגבר הדומיננטי עם החליפה. פתאום הגבר ירד לידה למטה, ובשניה אחת קשר את הרגליים שלה לרגליות של הכיסא, כל רגל בנפרד. מיד לאחר מכן הוא העביר את הדקטייפ מתחת לחזה שלה וקשר אותה כמו שהיא עם הגב ישר למשענת של הכיסא. אליס נהייתה המומה מהמומחיות של הגבר עם החליפה, הוא עשה זאת מבלי לגעת בה אפילו פעם אחת. תנועות רגועות וחלקות, מבלי טיפת התלבטות על פניו. אבל למה לעזאזל הוא קושר אותה. "אמרת שאת מוכנה לתחקיר נכון?" אמר הגבר וחייך. החיוך שלו פתאום הרגיע את אליס, מה כבר יכול לקרות, זה משרד בטח ממשלתי של שבכ מוסד אנערף הם לא יכולים לפגוע בה, וגם הגבר נראה שהוא לא יפגע בה. למרות שהוא נראה די מלחיץ. אבל עכשיו כבר אין מה לעשות, אם היא תגיד את המשפט היא תוותר על התפקיד, והיא לא תקבל כזאת הזדמנות יותר היא יודעת. אין מצב שעד שהיא הגיעה לפה היא מוותרת, במיוחד לא בגלל ההפחדות הקטנות האלה, היא יותר חזקה מהם. אבל הגוף של אליס חשב כנראה אחרת, היא התרגשה מזה, או מהציפיה לתפקיד החדש או מהגבר הדומיננטי המסתורי הזה שקושר אותה במיומנות.

"אז אני מבין שאין בעיה" אמר הגבר בקול רגוע והמשיך, הוא קשר את הידיים שלה אחת לשניה, ועשה שני רצועות שאותם קשר לרגליים המרוחקות של השולחן. קח שאליס לא יכלה באמת לזוז במצב שהיא נמצאת בו. מעניין אם הוא עושה את זה הרבה, חשבה לעצמה, מנסה לדמיין אולי גם הפקידה שהביאה אותה לפה הייתה קשורה ככה. "את כאן?" הפתיע אותה פתאום קול קרוב של הגבר עם החליפה.

"כן אדוני" אמרה אליס ונערה מהראש את הפנטזיות, היא צריכה להיות מרוכזת עכשיו. "את אוהבת את זה?" פתאום שאל הגבר, זה בכלל חלק מהתחקיר? אוהבת באיזה אופן? "לא יודעת, תלוי" אמרה לו בקול הכי בטוח שיכלה להוציא מגרונה. "זה לא תלוי, עכשיו את קשורה לא תלויה" אמר הגבר עם הבעת פנים בלתי ניתנת לקריאה. תלויה? זה יכול להיות מגניב, אם למשל הוא יקשור אותה ויתלה אותה.. עם החליפה הזאת זה יכול להיות מדליק. אליס הרגישה שהיא מתחילה להיות רטובה. אסור להסגיר את זה, אני בראיון עבודה לעזאזל קחי את עצמך בידיים! צעקה על עצמה אליס ונסתה להתרכז שוב.

"אני הולך לשאול שאלות על הנטיות המיניות שלך. את אוהבת שמדברים אליך מלוכלך" מהההה... זה בטח תפקיד ממש הזוי אם זה מה ששואלים אותה בראיון. מה.. איך היא אמורה לענות על זה. אליס לא בדיוק יודעת איך לענות לזה. אבל הרעיון של הגבר יתחיל לדבר אליה מלוכלך מדליק, אם רק היא לא הייתה קשורה היא הייתה קורעת ממנו את החליפה הסקסית הזאת עכשיו ומזיינת אותו על השולחן ברזל הזה. עכשיו אליס בהחלט רטובה "כן לפעמים, זה די דבר רגיל לא?" אמרה אליס מנסה להראות כאילו זה משהו ששואלים אותה כל יום. "זה גורם לך להרטיב, זונה?" אמר הגבר, המילים יצאו מהפה שלו בצורה רגילה, כאילו הוא עכשיו שאל מישהו  מה השעה. איפה מוצאים גברים כאלה?

אליס יכולה להרגיש את התחתון שלה נספג במיצים של עצמה. היא רק הסתכלה בעיניו של הגבר ולא יכלה באמת לענות לשאלה הזאת. בטח שזה מדליק, בטח שזה מרטיב, אבל איך עונים לזה. "תעני עכשיו" ציווה הגבר. "כן אדוני" יצאה מהפה של אליס עוד לפני שהיא עקלה את זה שהיא אמרה את זה. "יופי" לשניה הוא היה נראה מרוצה. הגבר עשה סיבוב ונעמד מאחוריה. אליס התאכזבה, היא רצתה לראות את הפנים שלו, פתאום הבינה שהיא פשוט רוצה להסתכל על הפנים הכריזמתיות היפות האלה כל הזמן. ולמה הוא מאחוריה.

"את רטובה נכון כלבה? בלי בושה, כמו שרמוטה חסרת אונים קשורה פה, מבלי שאף אחד יכול לשמוע אותך. את מרטיבה, ככה את חושבת שאת יכולה לקבל את התפקיד החדש?" שמעה אליס ונשכה את השפה. כן היא אוהבת את זה, זה קולע בדיוק במה שהיא רוצה עכשיו, היא רוצה אותו. אבל יותר מזה היא רוצה את התפקיד הזה. אז היא צריכה להתרכז ומיד. "כן אדוני" ענתה אליס "אני רוצה את התפקיד מאוד"

"אני לא רואה שאת רוצה אותו מספיק, את נשברת מהר מדי. " אליס הרגישה איך הוא פתאום נוגע לה בכתף. מחליק את היד שלו אל תוך המחשוף שלה. המגע שלו עדין, למגע הזה בדיוק היא חושקת. הוא הכניס את היד וחפן בעדינות את החזה הקטן שלה. אליס נשכה את השפה כדי לא להוציא גניחה מהפה. אין מצב שהיא מראה שזה משפיע עליה. פתאום הרגישה שהוא תופס לה את הפיטמה ולוחץ, לאט וחזק. "אהה...." קטן יצא מהפה שלה. היא חיכתה לזה, היא רוצה עוד מהכאב הזה, מהכאב שהגבר הזה מעניק לה בכזאת עדינות מתוקה.

"אני לא חושב שהתפקיד הזה מגיע לך, זבל. אין לך מעצורים זונה מלוכלת. גם אם תהיי פקידה, תהיי חרא של פקידה. תתרכזי" שמעה אליס ליד האוזן שלה. הוא צודק היא צריכה להתרכז. וזה כל כך קשה כשהיא כל כך רטובה עכשיו, היא רוצה להרגיש אותו עוד. היא רוצה לדעת איך הזין שלו ירגיש לה בתוך הפה.

"את חסרת תועלת, התפקיד הזה מגיע לך?" האצבעות נסגרו יותר חזק על הפיטמה. כן זה מדליק אותה וכרגע כבר ממש לא אכפת לה איך כמה ולמה, היא רוצה לגמור, היא רוצה לגמור מהיד של הגבר הזה, מהזין שלו, מהקול שלו. "כן אדוני התפקיד הזה מגיע לי" ענתה אליס בקול שקט. הוא לא ישבור אותה בכזאת קלות.

"זה לא נשמע לי משכנע, כנראה שאת טיפשה למרות כל הנתונים שרשומים לך בקורות חיים. יש מולי כרגע ילדה קטנה וחרמנית. שלא יכולה לשלוט בצרכים שלה. כל מה שהיא רוצה זה זין. זה נכון?"

"לא אדוני" אמרה מהר אליס מעקלת את מה שהוא אמר לה מילה אחרי מילה. "מה לא? איזה מהדברים האלה הם נכונים ואיזה לא?" שאלה מטעה. אבל לפחות הגבר עזב את הפיטמה שלה. והכאב המתוק נשאר, היא צריכה עוד מזה.

הגבר הופיע מולה, אליס פתחה את הפה כדי לענות פתאום קיבלה סטירה על הלחי הימיני שלה. אבל היא רצתה לענות עכשיו, למה הוא הביא לה סטירה. אליס לא ידעה מה לעשות עם עצמה באותו הרגע. הסטירה הוציאה ממנה משהו, מה היא רצתה לענות. "דברי מטומטמת" אמר הגבר בקול רגוע.

"אני מאוד רוצה את התפקיד, ואני חושבת שאני מתאימה לו אדוני. אני יכולה לשלוט בעצמי אני מבטיחה" אמרה אליס בקול מתבכיין. כן זה נשמע אפילו מתחנן, חשבה לעצמה אליס. אבל כן היא מוכנה להתחנן בשביל זה, לא מובן עדיין בשביל מה, בשביל הגבר או בשביל התפקיד.

"את מבטיחה? אני לא חושב שאת יכולה, אני לא חושב שבכלל מגיע לך. מי את בכלל? זונה חרמנית קטנה, מה את עושה פה בכלל. את חושבת שכל אחד שמקבל פה זימון לראיון עבודה מקבל אותו?" פתאום הגבר פתח את הריצ'רצ של המכנסיים שלו ושלף את הזין הגדול והקשה שלו. כמה שאליס הייתה רוצה עכשיו למצוץ לו, להכניס את כולו לפה, להתענג על המרקם המתוק הזה, להרגיש אותו עם הלשון, לבלוע אותו.

כנראה שאליס נראתה בשוק, כי באותו הרגע היא קבלה עוד סטירה על הלחי השניה. עכשיו לפחות כל הפנים שלה בוערות. בעצם גם כל הגוף שלה בוער. היא מרגישה שהיא כמעט מטפטפת על הריצפה מרוב חרמנות. "תתרכזי זבל. אם את חושבת שאני הולך לזיין את אותך את טועה. את מכוערת מדי, האיפור שלך לא ישר. היית יכולה להשקיע קצת יותר לא? נראה לי את צריכה לעשות קצת ספורט כי הכרס הזאת בהחלט לא תעשה את זה לשום גבר" שוב אמר בקול הרגוע הזה. איך הוא לעזאזל נשאר רגוע בסיטואציה הזאת. אליס עוד שניה צועקת ומתחננת שיזיין אותה והוא רגוע? האם זה מבחן? זה או הזין המדהים הזה או התפקיד שהיא תמיד חלמה עליו. "אני רוצה את התפקיד" אמרה בקול שקט.

"באמת? כי את לא מזיזה את העיניים מהזין שלי. אני לא אתן לך את התענוג של ההתלבטות בין הזין שלי לתפקיד. העניין פה הוא כזה, או שאת מקבלת את התפקיד או שלא. הזין שלי מחוץ לתחום שלך. את צריכה לראות את עצמך עכשיו. כולך מסכנה ורטובה, מוכנה לעשות הכול בשביל תפקיד שאת אפילו לא יודעת מה הוא. את יודעת מה.. " הגבר פתאום הוציא מאחד הכיסים של מכנסיו פתק קטן "זה האישור מאושר וחתום על ידיי שאת כשירה לתפקיד." פתאום הוא התחיל לקבל אותו לאורך. כך שנוצר מקל קטן מנייר. ואז הוא פתאום שוב נעלם מאחורי. "פסקי רגליים" הרגליים של אליס נפסקו לבד. למה? היא הרגישה איך הוא מתכופף מכניס את היד שלו בין הרגליים שלה. היא הרגישה את הבושם החריף שלו, בושם גברי ואולי אפילו קצת ריח של סיגריות. היא הרגישה איך הוא מזוז את התחתון התחרה שלה הצידה ודוחף את הפתק הקטן לכוס הרטוב שלה. "זה בדיוק איפה שהאישור הזה צריך להיות, שיהיה רטוב ולא שווה כלום, בדיוק כמוך." פאק, הוא באמת עשה את זה. אליס לא יכולה להאמין שכרגע האישור שהיא כל כך רוצה תקוע לה בתוך הכוס, והיא ממש קרובה לגמור.

"במקרה הטוב אולי תגיעי להיות מנקה במשרד הזה, כדי לנקות את השלולית של עצמך, כלבה חרמנית" ואז הגבר התחיל לעסות את הדגדגן שלה. אליס כבר לה יכלה לעמוד בזה, ביחד עם גניחה היא גמרה, הרגישה נייר תקוע לה בין הרגליים, נייר רטוב. עכשיו הוא באמת לא שווה כלום. איך היא משכנעת את הגבר הזה שהיא כן רוצה את התפקיד עכשיו. היא הסתכלה הצידה, רוצה כל כך לנשק את הפנים היפות האלה שהיא אוהבת ושונאת עכשיו. איך הוא מצליח בכזאת קלות לשבור אותה.

הגבר הוציא את הדף הקטן מבין הרגליים שלה. רטוב למחצית. "את רוצה אותו? את ממש מפגרת אם חשבת שבאמת תקבלי את התפקיד הזה" היא שמעה זילזול בטון הדיבור שלו. אולי הוא צודק... הילזול הזה שבר אותה. הגבר הופיע מול הפנים שלה "מה עכשיו? את תבכי? כמו ילדה קטנה ומושפלת?" ופתאום הכניס לה עוד סטירה. הגרון של אליס התמלא, היא לא יכולה לעצור את זה והדמעות יצאו מהעיניים שלה. ועוד סטירה. "אני רוצה! אני רוצה את התפקיד! די!" צעקה אליס. "תפסיק!" כשדמעות זולגות מעינייה מסתירות לה את הראיה ונכנסות לה לפה.

פתאום שמעה ציפצוף חלש. הגבר הוציא מכשיר קטן מהכיס של מכנסיו נראה מאוכזב נורא. "טוב נגמר" וזרק את הנייר הקטן על השולחן מולה.

"לא! זהו? לא התקבלתי?" כמעט צעקה אליס בקול מלא דמעות.

"למה לא?" והגבר חייך "את נשמעת לי מאוד חדורת מטרה. אני אשחרר אותך ותחתמי על המסמכים. אם בא לך אפשר לשתות קפה אחרי זה – אני מזמין. נראה לי את צריכה להרגע"

הפקידה

היא עצרה מול המשרד שלו, דלתות עץ רחבות וגבוהות בצבע חום עמוק. היא הייתה נורא לחוצה, כיוון שלא הספיקה לסיים את העבודה שניתנה לה בזמן. המחשבה מפיטורין הטרידה אותה, המצב עכשיו בשוק קשה מבחינת עבודה. בדיוק אתמול היא דברה עם שתי החברות המובטלות שלה על חיפוש עבודה.  ליסה לבשה שמלה שחורה צמודה שהגיע לה עד הברך ונעלי בובה אדומים.

הלחץ התגבר מאז הבוקר, היא זומנה לשיחה אצל המנהל בעיקבות הטעות שעשתה אתמול, לקוח התלונן עליה שהיא סנובית ואפאטית. היא זכרה את הלקוח הזה, איזה איש עסקים סוג ד שרוצה כמה שיותר והכול בחינם, התייחס אליה כאילו היא חייבת לו משהו. הוא צעק עליה בשלב מסוים, ליסה הייתה צריכה לשים מסכה אדישה על הפנים כדי להתמודד עם המצב.הוא אפילו זרק לה הערות סקסיסיות לגבי המראה שלה, ואמר לה שהוא יוותר לה אם היא תיתן לו ללקק לה את הרגליים שלה. היחס הזה הגעיל את ליסה. הוא ליסה עבדה כפקידה פשוטה בבנק כבר חצי שנה בשכר די טוב,כמעט מינימום ולא הכי גבוהה אבל ליסה די הסתדרה איתו. זה הכי טוב שהיא יכלה להשיג.. בגלל המראה האירופאי החטוב שלה קבלו אותה לעבודה די בקלות. אך המראה הזה הסגיר אותה כל פעם ללקוחות חסרי נימוס לחלוטין.

ליסה הסתכלה הצידה על המזכירה שעמדה לידה, המזכירה של המנהל לבשה חולצה מכופתרת לבנה וחצאית גבוהה בצבע כחול כהה, השיער השטני שלה היה מסודר היטב ועל היד היה שעון יוקרתי המרמז על המשכורת המכובדת. גריונים בצבע כהה הגיע לנעלי עקב גבוהים בצבע שחור. הפקידה החזירה לה מבט מרחם הוציאה מהפה "בהצלחה נשמה" והלכה לעבר השולחן שלה שליד הדלת.

היא דפקה בדלת ושוב הסתכלה על המזכירה, המזכירה אמרה לה בטון מתעצבן "נו כנסי כבר!". ליסה פתחה את הדלת ונכנסה למשרד. המשרד היה ענקי עם פרקט עץ בצבע חום דבש, מרוהט עם ריהוט עור יוקרתי. המשרד היה מעוצב בסגנון אלגנטי ובהחלט אמר הרבה על למה הפקידים מרוויחים כזה קצת ואף אחד לא מדבר על המשכורת של המנהל. במשרד היה קר נורא, שינויי הטמפרטורה האלה הלחיצו את ליסה אפילו עוד יותר, וגרמה לפטמות שלה לזקור, היא הודתה לעצמה שלבשה חזיה הפעם, אחרת היו רואים את זה וזה מביך.

מול שולחן מנהלים רחב מאוד ישב המנהל, לבוש בחליפה שחורה עם חולצה אדומה מתחת ועניבה בצבע שחור. הוא לא התייחס לליסה שהרגע נכנסה למשרד שלו וכתב משהו בטבלט שהיה מונח מולו.

"סליחה.. בקשת שאני אגיע אליך" פלטה ליסה בקול חלש. המנהל הרים את הראש ובחן את ליסה עוצר את המבט על החזה שלה ולבסוף עצר את המבט על הנעליים שלה במבט ביקורתי. ליסה הרגישה לגמרה חשופה מול המבט הזה, המבט חדר לתוכה וגרם לה לבילבול. ליסה אהבה את הטון הדומיננטי של המבט שלו. ליסה נבהלה מהמחשבה הזאת כאילו הגבר שמולה יכל לקרוא את המחשבות שלה.

"תתקדמי" אמר המנהל בטון רגוע והחלטתי. ליסה לקחה כמה צעדים ונעמדה מול השולחן. "הבנתי שאחת הפקידות בבנק שלי לא מתנהגת יפה לא עושה את העבודה שלה כמו שצריך" ליסה פתחה את הפה וניסתה להגיד שזה לא אשמתה, אך כל מה שיצא לה זה האותיות הראשונות של המילה "אבל" המנהל הרים את היד בתנועה עוצרת וליסה שתקה מיד. "את לא תדברי בלי אישור, ומעכשיו והאלה תקראי לי אדוני. אחרת תקבלי עונש. זה מובן?" ליסה עשתה תנועה מהירה של הסכמה עם הראש.

"דבר ראשון זה לא מקובל שהעובדת שלי תתלבש ככה, פקידה בבנק צריכה להתלבש בצורה אלגנטית, חולצה מכופתרת בצבע לבן וחצאית עד הברכיים בצבע שחור. גרביונים כהים ונעלי עקב כהים. אני רואה שאת לבושה לא כפי שצריך. אנחנו נעבור ביחד על כל הדברים שלא עשית בסדר ואחליט איזה עונש ראוי שתקבלי"

המנהל קם, וחשף את הגובה ורוחב הכתפיים שהיו הרבה יותר רחבים ליד ליסה. ליסה פתאום הרגישה קטנה ושברירית לידו. המנהל עשה כמה צעדים והגיע לליסה, עשה מסביבה סיבוב איטי ונעמד מלפניה

"קבלתי תלונה עליך, ואחד הלקוחות הקבועים של הבנק על היחס שלך. הוא ציין שאת לא רצית לעשות את העבודה שלך והתחצפת עליו"

"זה לא נכון! הוא התייחס אלי ממש רע!" אמרה ליסה בקול חזק.

"דברת שוב בלי אישור, ושכחת לקרוא לי אדוני. אם תמשיכי ככה את תקבלי עונש מידי, זה מובן?

"כן אדוני"

"כל הכבוד. אז שוב, אם את רוצה לשמור על העבודה שלך את צריכה להתיחס ללקוחות כמו שצריך, לחייך! לדבר בקול אדיב ולבצע את העבודה שלך כראוי. זה מובן?"

"כן אדוני" ליסה עמדה בעמידה זקופה מבלי לזוז מול הגבר הגדול שעמד מולה והרגישה פתאום רטיבות בתחתון התחרה הקטן שלבשה מתחת לשמלה. התגובה שלה ליחס של המנהל הפתיעה אותה. זה כבר שבועיים שהיא לא עשתה סקס, יותר מדי עבודה גרמו לה לחוסר חיי חברה, וגם הגבר האחרון שהייתה איתו לא הצליח לספק אותה, הם תמיד לא עושים את הדבר הנכון. גם כשהיא מנסה להנחות אותם זה פשוט הורס לה את המוד. הוא אומנם היה נראה טוב אבל כשהדברים הגיעו לאינטימיות כשהם היו בדייט, כבר באוטו הם התחילו להתעלס, והוא פשוט גמר כל כך מהר על הריפוד של האוטו שלו בגיחוך שליסה לא הספיקה להנות בכלל.

המחשבות האלה הופרעו על ידי המנהל ששאל אותה פעם שניה האם מה שהוא אומר מובן לה. ליסה פלטה "כן אדוני מהר". העונש הפחיד אותה, היא לא רצתה לקבל עונש. רק שזה לא יהיה ירידה במשכורת או משהו. היא מוכנה לעשות הכול כדי להשאיר את העבודה הזאת.

"את לא מרוכזת. אני לא צריך פקידה כזאת בבנק. את תצתרכי להתאמץ כדי לספק את רצוני להשאיר אותך. תורידי את השמלה.

"מה?"

"את שוב מדברת בלי רישות, יש לך אפשרות עכשיו לקבל עונש קטן כדי להפחית מהעונש הגדול בסוף. ושוב אני רוצה להזכיר לך שאת צריכה את העבודה הזאת. אף אחד לא ירצה אותך מחוץ לבנק הזה. אם לא תעבדי פה את לא תעבדי בשום מקום"

אחרי מחשבה קצרה ליסה הורידה את השמלה שלה ונשערה עם תחתון תחרה קטן וחזית תחרה תואמת בצבע שחור.

"גם את הנעליים, הפקידה שלי לא תלבש נעליים כאלה. את לא בדנס בר. זה מקום מכובד עם הרבה כסף. את צריכה לכבד את מקום העבודה שלך"

ליסה הורידה מהר את הנעליים והשמיטה אותם הצידה.

"כדי שתלמדי להיות מסודרת, קחי את השמלה, תקפלי אותה יפה ושימי אותה על הכיסה שלידך. את הנעליים תשימי בצד שמאל לכיסה"

ליסה התכופפה כדי להרים את הנעליים ואת השמלה והרגישה את המבט של המנהל בוחן את הגוף שלה. היא עשתה כמבוקש ונעצרה מבלי לדעת מה לעשות עם עצמה עכשיו.

"תחזרי לעמוד איפה שעמדת מיד"

ליסה עשתה כמה צעדים מהירים כדי לחזור לאותו הפוזיציה שהייתה בה.

"יש לך אפשרות לקבל עונש קטן על ההתנהגות שלך או לחכות עם זה לעונש הגדול שיגיע בעיקבות המכתב תלונה שקבלת. במה את בוחרת?"

ליסה באומץ רב הסכימה לקבל את האפשרות של העונש הקטן. מתוך פחד על מה לעזאזל יהיה העונש, ומה יהיה העונש הגדול.

"תתקדמי לשולחן, תתקופפי ושימי את היידיים שלך על השולחן"

ליסה עשתה זאת, הגיעה לשולחן התקופפה טיפה והניחה את כפות הידיים שלך על השולחן.

"תתקופפי יותר, שימי את המרפקים שלך על השולחן גם כן" אמר המנהל בציווי רגוע

התנוחה הזאת הביכה את ליסה נורא, מה שגרם לרטיבות בתחתונים שלה לגבור. זה כמעט השתלט עליה, עוד שניה כל מה שהיא תוכל לחשוב עליו זה זין קשה מזיין אותה חזק, כמה שהיא נהייתה חרמנית.

המנהל ניגש אליה מאחורה ושם לה יד על הגב והזיז אותה לאט למטה. בתנועה עדינה היא עבר על הלחי של התחת שלה לרגל. ושוב התחיל לעלות בצד הפנימי של הרגל שלה כלפי מעלה. ליסה לא יכלה שלא לזוז קלות מהתנועה הזאת. הציפיה שהוא יגיע למפשעה שלה רגשתה אותה. אך הוא עצר.

"אני אוהב את הגוף שלך, ואת התחתון תחרה שאת לובשת. רציתי לתת לך 20, את תקבלי 15"

המחשבה שהוא אהב את הגוף שלה עשתה לליסה טוב, היא הרגישה גאווה פתאום על כל הספורט שהיא עושה בכל הזמן שאין לה מהעבודה, אבל 15 מה? ליסה לא הבינה למה הוא מתכוון והסתובבה אחורה ממבט שואל.

"תחזרי לתנוחה שלך, פקידה חסרת בושה ומשמעת. אני רואה שאני אצתרך לעבוד קשה כדי לחנך אותך. זה לא מקובל שאת תתנהגי ככה, את צריכה להתאמן על המשמעת שלך אחרת את תעבדי את העבודה הזאת" המנהל ליטף את התחת שלה בתנועה עדינה.

"סליחה אדוני"

לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט נחט את הלחי השמאלי של התחת שלה ספנק. הספנק היה חזק נורא והפתיע את ליסה. הכאב התחיל להתפשט והזכיר לליסה על כמה שהיא אוהבת כאב. היא המשיכה להרטיב כבר בחוסר שליטה לחלוטין. כל מה שליסה רצתה עכשיו זה את הזין הקשה של המנהל שלה. הספנקים המשיכו, במרווח זמן שווה בינהם ובקצב אחיד. הספנקים נגמרו וליסה כמעט הרגישה שהיא מטפטפת על הריצפה מרוב חרמנות.

המנהל ליטף את התחת שלה, הליטוף הזה פתאום הרגיש לליסה כהדבר הכי טוב באותו הרגע, הוא התקרב עם היד שלו למפשעה שלו וליסה הוציעה ציוץ קטן, והייתה בטוחה שהוא שמע אותה. המנהל העביר בעדינות אצבע על השפתיים של הכוס שלה וגרם לה לגניחה עצורה, ליסה התביישה מעצמה נורא שהיא כל כך חרמנית.

"אל תתפטפי על הפרקט, אחרת תצתרכי לנקות את זה עם הלשון. נחזור לעניינים שלנו. אני מקווה שלמדת מהעונש הזה. עכשיו אנחנו נדבר על העונש ההבא שלך, אז ככה, היחס שלך ללקוח לא היה ראוי, לא חייכת. זה חשוב נורא לחייך ולהראות אדיבה. פקידה שלא תהיה נחמדה לא תעבוד בבנק שלי. תשאירי את הבעיות שלך בחוץ כשאת באה לעבודה, את לא באה בשביל להנות אלה בשביל לעבוד בשבילי. ואת תמשיכי לעבוד באותו שכר אצלי. כל מה שהבנק הזה רוצה לעשות זה להרוויח כסף. את מייצגת את הכסף של הבנק. את חושבת שאת ראויה לייצוג כזה?"

"כן אדוני אני ראויה, אני אשתדל מאוד"

"את מבינה שעם מכתב התלונה הזה את הורדת את המוניטין של הבנק הזה ואת תקבלי את העונש הראוי לכך כדי שתביני ותלמדי להאלה"

ליסה שמעה את המנהל הולך מאחוריה, שמעה איך נפתח ארון ומיד נסגר. מה לעזאזל יהיה העונש חשבה ליסה. רק שלא יפטר אותה.

"העונש הוא 30 הצלפות עם קיין, את יודעת מה זה קיין?"

"לא אדוני"

המנהל הצמיד מקל במבוק לצד של הרגל שלה והחליק אותו למעלה לתחת שלה. ואז הוא השחיל את המקל בין הרגליים שלה ושפשף אותו בכוס שלה מכוון בדיוק לדגדגן. התחתון של ליסה כבר היה לגמרה רטוב היא הרימה את התחת למעלה מבלי שליטה ברגע שהקיין נגע לה בדגדגן.

"הבנת מה זה?" השמיע המנהל בקול מגחך

"כ.. כן אדוני"

"לא שמעתי, דברי ברור"

"כן אדוני!"

"יופי, יש לך הזדמנות להפחית מהעונש שלך" ואז ליסה שמעה את הריצ'רצ' של המכנס שלו נפתח "אם תצליחי לרצות אותי"

במחשבה על הזין, הפה שלה התמלא ברוק.

"רדי על הברכיים ושימי את הידיים מאחורי הגב"

ליסה ירדה לאט על הברכיים ונעמדה זקוף עם הידיים מאחורי הגב

"תרימי את הידיים ותחזיקי עם הכפות ידיים את המרפקים, אל תזוזי אחרת תחטפי יותר. זה מובן?"

"כן אדוני"

המנהל ניגש מלפניה, ליסה ראתה את הזין הגדול והיפה שלו צץ מהמכנס וכל מה שהיא יכלה לעשות באותו הרגע זה לבהות בו. המנהל בינתיים התכופף ותפס את החזה שלה בליטוף קל. הכניסה את שני האצבעות שלו לחזיה וצבט לה בפיטמה. ליסה הוציאה גניחה קלה ועשתה תנועה קלה אחורה.

"35. אל תזוזי" ענה לתנעה הזאת המנהל עם קול רגוע.

המנהל המשיך לגעת לליסה בחזה והגיע לפיטמה השניה תפס אותה עם שני האצבעות שלו ועצר בנתן מבט חודר לתוך עיניה של ליסה

"את רוצה את זה נכון? זונה חרמנית שכמותך. איך את לא מתביישת! ככה חסרת בושה על הברכיים. כמו איזה שרמוטה באיזה דנס בר בתל אביב. מרטיבה לי על הפרקט בלי בושה" המנהל החזיק את הזין הגדול שלו ביד השניה שלו ואיסה אותו לאט גרם לו להתקשה אפילו יותר.

"את תלמדי להיות ממושמעת אצלי, וכל פעם שלא תתנהגי כראוי את תקבלי עונש"

"כן אדוני" ענתה ליסה בקול מתנשף

המנהל צבט לה בפיטמה חזק כל כך שגרם לליסה לסגור את העיניה ולגנוח בפה פתוח. אבל ליסה לא זזה בכל זאת. המנהל הוציא את היד מהחזיה של ליסה וניגש מאחוריה. היא שמעה איך הוא מרים את הקיין, ואת האויר הנחתך מהתנועה המהירה שלו. עכשיו ליסה גם פחדה נורא, לפי הספנקים היא ידעה שהיד של המנהל חזקה וזה נורא יכאב.

"זה גם ישאיר לך סימנים" כאילו ענה למחשבות שלה

המכה הראשונה נחתה, ליסה נשכה את השפה שלה מרוב הכאב כדי לא לצעוק.

"הכול בסדר?"

"כן אדוני" ענתה ליסה בקול שקט

ההצלפות המשיכו, עם כל הצלפה זה כאב יותר ויותר. ליסה לא יכלה להתאפק יותר, אם זה ימשיך ככה היא לא תוכל להמשיך ככה חשבה לעצמה. כשזה הגיע ל10 המנהל עצר. ליסה הייתה עם העיניים שלה סגורות. שמעה את הקיין מונח הצידה ופתאום הרגישה את הזין שלו על השפתיים שלה. עם היד השניה הוא תפס לה את השיער ומשך אחורה, עקב המשיכה ליסה פתחה את העיניים שלה וראתה את הזין הגדול הצמוד לה לשפתיים ופתחה את הפה.

ליסה התחילה למצוץ, מנסה לעשות את זה כמה שיותר טוב כדי להמנע מהצלפות נוספות. המנהל דחף את הזין שלו עמוק יותר בדחיפה והוציא אותו כדי לתת לליסה להתמודד עם אינסטינקט הקאה שלה הרוק התחיל לנזול לה מהפה, הזין חזר לפה שלה באותה הפתאומיות שיצא. אחרי כמה שניות שוב יצא וליסה לקחה אויר.

"תשתדלי יותר יפה" אמר המנהל והוציא את הזין שלו מהפה שלה כשכל הרוק נוזל לה ומטפטף על החזה.

ליסה שמעה את הקיין מונף שוב. היא חייבת להתאמץ יותר חשבה לעצמה, היא בספק אם היא יכול לספוג עוד 10 הצלפות.

ההצלפה לא נחתה, במקום זה המנהל דחף לה ניירות לפה, ליסה נסתה לראות מה זה וראתה שחבילה של שטרות כסף חדשות.

"זה כדי שתלמדי להעריך את הערך של הכסף זונה"

עם הכסף בפה ליסה סגרתה את העיניים שלה בציפיה להצלפות הנוספות. והן הקדימו לבוא. הפעם הם היו איטיות כאילו המנהל נהנה מכל הצלפה נוספת. זה היה נראה לליסה כאילו היא קבלה כבר 100 הצלפות, היא אבדה את הספירה לגמרי.

"קדימה תמצצי" פתאום נשמע מלפניה כשיד מוציאה את הכסף שנהיה רטוב מהפה שלה. והזין הגדול של המנהל חדר לתוך הפה המלא רוק שלה. היא הזיזה את הראש שלה יותר מהר ושמעה את המנהל מוציא קול נמוך. היא ידעה שהיא עושה את הדבר הנכון והמשיכה בקצב יותר גבוהה מלבישה את הראש שלה על הזין שלו כשהוא חודר לגרון שלה יותר ויותר עמוק. ואז היא הרגישה זרם חם ממלא את הפה שלה."תבלעי" נשמה מלמעלה וליסה בלעה את הכול מלקקת את השפתיים שלה.

"היית טובה" אמר המנהל מכניס את הזין שלו בחזרה למכנסיו. "תתלבשי ועופי מהמשרד. מחר את מגיעה לעבודה לבושה כמו שצריך ומחייכת. עוד שבוע באותו היום באותו השעה את תגיעי אלי לשיחת משוב"

"כן אדוני, תודה אדוני" ליסה יצאה מהמשרד מסדרת את עצמה מבלי להעיז להסתכל על המזכירה בצד עשתה הליכה מהירה במסדרת לכיוון המעלית מעקלת את מה שקרה לה. היא הרגישה דחף להגיע לשיחת משוב שתהיה לה, היא חייבת לטעום את הזין הזה שוב.