היא עצרה מול המשרד שלו, דלתות עץ רחבות וגבוהות בצבע חום עמוק. היא
הייתה נורא לחוצה, כיוון שלא הספיקה לסיים את העבודה שניתנה לה בזמן. המחשבה
מפיטורין הטרידה אותה, המצב עכשיו בשוק קשה מבחינת עבודה. בדיוק אתמול היא דברה עם
שתי החברות המובטלות שלה על חיפוש עבודה. ליסה
לבשה שמלה שחורה צמודה שהגיע לה עד הברך ונעלי בובה אדומים.
הלחץ התגבר מאז הבוקר, היא זומנה לשיחה אצל המנהל בעיקבות הטעות שעשתה
אתמול, לקוח התלונן עליה שהיא סנובית ואפאטית. היא זכרה את הלקוח הזה, איזה איש
עסקים סוג ד שרוצה כמה שיותר והכול בחינם, התייחס אליה כאילו היא חייבת לו משהו.
הוא צעק עליה בשלב מסוים, ליסה הייתה צריכה לשים מסכה אדישה על הפנים כדי להתמודד
עם המצב.הוא אפילו זרק לה הערות סקסיסיות לגבי המראה שלה, ואמר לה שהוא יוותר לה
אם היא תיתן לו ללקק לה את הרגליים שלה. היחס הזה הגעיל את ליסה. הוא ליסה עבדה
כפקידה פשוטה בבנק כבר חצי שנה בשכר די טוב,כמעט מינימום ולא הכי גבוהה אבל ליסה
די הסתדרה איתו. זה הכי טוב שהיא יכלה להשיג.. בגלל המראה האירופאי החטוב שלה קבלו
אותה לעבודה די בקלות. אך המראה הזה הסגיר אותה כל פעם ללקוחות חסרי נימוס
לחלוטין.
ליסה הסתכלה הצידה על המזכירה שעמדה לידה, המזכירה של המנהל לבשה
חולצה מכופתרת לבנה וחצאית גבוהה בצבע כחול כהה, השיער השטני שלה היה מסודר היטב
ועל היד היה שעון יוקרתי המרמז על המשכורת המכובדת. גריונים בצבע כהה הגיע לנעלי
עקב גבוהים בצבע שחור. הפקידה החזירה לה מבט מרחם הוציאה מהפה "בהצלחה
נשמה" והלכה לעבר השולחן שלה שליד הדלת.
היא דפקה בדלת ושוב הסתכלה על המזכירה, המזכירה אמרה לה בטון מתעצבן
"נו כנסי כבר!". ליסה פתחה את הדלת ונכנסה למשרד. המשרד היה ענקי עם
פרקט עץ בצבע חום דבש, מרוהט עם ריהוט עור יוקרתי. המשרד היה מעוצב בסגנון אלגנטי
ובהחלט אמר הרבה על למה הפקידים מרוויחים כזה קצת ואף אחד לא מדבר על המשכורת של
המנהל. במשרד היה קר נורא, שינויי הטמפרטורה האלה הלחיצו את ליסה אפילו עוד יותר,
וגרמה לפטמות שלה לזקור, היא הודתה לעצמה שלבשה חזיה הפעם, אחרת היו רואים את זה
וזה מביך.
מול שולחן מנהלים רחב מאוד ישב המנהל, לבוש בחליפה שחורה עם חולצה
אדומה מתחת ועניבה בצבע שחור. הוא לא התייחס לליסה שהרגע נכנסה למשרד שלו וכתב
משהו בטבלט שהיה מונח מולו.
"סליחה.. בקשת שאני אגיע אליך" פלטה ליסה בקול חלש. המנהל
הרים את הראש ובחן את ליסה עוצר את המבט על החזה שלה ולבסוף עצר את המבט על
הנעליים שלה במבט ביקורתי. ליסה הרגישה לגמרה חשופה מול המבט הזה, המבט חדר לתוכה
וגרם לה לבילבול. ליסה אהבה את הטון הדומיננטי של המבט שלו. ליסה נבהלה מהמחשבה
הזאת כאילו הגבר שמולה יכל לקרוא את המחשבות שלה.
"תתקדמי" אמר המנהל בטון רגוע והחלטתי. ליסה לקחה כמה צעדים
ונעמדה מול השולחן. "הבנתי שאחת הפקידות בבנק שלי לא מתנהגת יפה לא עושה את
העבודה שלה כמו שצריך" ליסה פתחה את הפה וניסתה להגיד שזה לא אשמתה, אך כל מה
שיצא לה זה האותיות הראשונות של המילה "אבל" המנהל הרים את היד בתנועה
עוצרת וליסה שתקה מיד. "את לא תדברי בלי אישור, ומעכשיו והאלה תקראי לי
אדוני. אחרת תקבלי עונש. זה מובן?" ליסה עשתה תנועה מהירה של הסכמה עם הראש.
"דבר ראשון זה לא מקובל שהעובדת שלי תתלבש ככה, פקידה בבנק צריכה
להתלבש בצורה אלגנטית, חולצה מכופתרת בצבע לבן וחצאית עד הברכיים בצבע שחור.
גרביונים כהים ונעלי עקב כהים. אני רואה שאת לבושה לא כפי שצריך. אנחנו נעבור ביחד
על כל הדברים שלא עשית בסדר ואחליט איזה עונש ראוי שתקבלי"
המנהל קם, וחשף את הגובה ורוחב הכתפיים שהיו הרבה יותר רחבים ליד
ליסה. ליסה פתאום הרגישה קטנה ושברירית לידו. המנהל עשה כמה צעדים והגיע לליסה,
עשה מסביבה סיבוב איטי ונעמד מלפניה
"קבלתי תלונה עליך, ואחד הלקוחות הקבועים של הבנק על היחס שלך.
הוא ציין שאת לא רצית לעשות את העבודה שלך והתחצפת עליו"
"זה לא נכון! הוא התייחס אלי ממש רע!" אמרה ליסה בקול חזק.
"דברת שוב בלי אישור, ושכחת לקרוא לי אדוני. אם תמשיכי ככה את
תקבלי עונש מידי, זה מובן?
"כן אדוני"
"כל הכבוד. אז שוב, אם את רוצה לשמור על העבודה שלך את צריכה
להתיחס ללקוחות כמו שצריך, לחייך! לדבר בקול אדיב ולבצע את העבודה שלך כראוי. זה
מובן?"
"כן אדוני" ליסה עמדה בעמידה זקופה מבלי לזוז מול הגבר
הגדול שעמד מולה והרגישה פתאום רטיבות בתחתון התחרה הקטן שלבשה מתחת לשמלה. התגובה
שלה ליחס של המנהל הפתיעה אותה. זה כבר שבועיים שהיא לא עשתה סקס, יותר מדי עבודה
גרמו לה לחוסר חיי חברה, וגם הגבר האחרון שהייתה איתו לא הצליח לספק אותה, הם תמיד
לא עושים את הדבר הנכון. גם כשהיא מנסה להנחות אותם זה פשוט הורס לה את המוד. הוא
אומנם היה נראה טוב אבל כשהדברים הגיעו לאינטימיות כשהם היו בדייט, כבר באוטו הם
התחילו להתעלס, והוא פשוט גמר כל כך מהר על הריפוד של האוטו שלו בגיחוך שליסה לא
הספיקה להנות בכלל.
המחשבות האלה הופרעו על ידי המנהל ששאל אותה פעם שניה האם מה שהוא
אומר מובן לה. ליסה פלטה "כן אדוני מהר". העונש הפחיד אותה, היא לא רצתה
לקבל עונש. רק שזה לא יהיה ירידה במשכורת או משהו. היא מוכנה לעשות הכול כדי
להשאיר את העבודה הזאת.
"את לא מרוכזת. אני לא צריך פקידה כזאת בבנק. את תצתרכי להתאמץ
כדי לספק את רצוני להשאיר אותך. תורידי את השמלה.
"מה?"
"את שוב מדברת בלי רישות, יש לך אפשרות עכשיו לקבל עונש קטן כדי
להפחית מהעונש הגדול בסוף. ושוב אני רוצה להזכיר לך שאת צריכה את העבודה הזאת. אף
אחד לא ירצה אותך מחוץ לבנק הזה. אם לא תעבדי פה את לא תעבדי בשום מקום"
אחרי מחשבה קצרה ליסה הורידה את השמלה שלה ונשערה עם תחתון תחרה קטן
וחזית תחרה תואמת בצבע שחור.
"גם את הנעליים, הפקידה שלי לא תלבש נעליים כאלה. את לא בדנס בר.
זה מקום מכובד עם הרבה כסף. את צריכה לכבד את מקום העבודה שלך"
ליסה הורידה מהר את הנעליים והשמיטה אותם הצידה.
"כדי שתלמדי להיות מסודרת, קחי את השמלה, תקפלי אותה יפה ושימי
אותה על הכיסה שלידך. את הנעליים תשימי בצד שמאל לכיסה"
ליסה התכופפה כדי להרים את הנעליים ואת השמלה והרגישה את המבט של
המנהל בוחן את הגוף שלה. היא עשתה כמבוקש ונעצרה מבלי לדעת מה לעשות עם עצמה
עכשיו.
"תחזרי לעמוד איפה שעמדת מיד"
ליסה עשתה כמה צעדים מהירים כדי לחזור לאותו הפוזיציה שהייתה בה.
"יש לך אפשרות לקבל עונש קטן על ההתנהגות שלך או לחכות עם זה
לעונש הגדול שיגיע בעיקבות המכתב תלונה שקבלת. במה את בוחרת?"
ליסה באומץ רב הסכימה לקבל את האפשרות של העונש הקטן. מתוך פחד על מה
לעזאזל יהיה העונש, ומה יהיה העונש הגדול.
"תתקדמי לשולחן, תתקופפי ושימי את היידיים שלך על השולחן"
ליסה עשתה זאת, הגיעה לשולחן התקופפה טיפה והניחה את כפות הידיים שלך
על השולחן.
"תתקופפי יותר, שימי את המרפקים שלך על השולחן גם כן" אמר
המנהל בציווי רגוע
התנוחה הזאת הביכה את ליסה נורא, מה שגרם לרטיבות בתחתונים שלה לגבור.
זה כמעט השתלט עליה, עוד שניה כל מה שהיא תוכל לחשוב עליו זה זין קשה מזיין אותה
חזק, כמה שהיא נהייתה חרמנית.
המנהל ניגש אליה מאחורה ושם לה יד על הגב והזיז אותה לאט למטה. בתנועה
עדינה היא עבר על הלחי של התחת שלה לרגל. ושוב התחיל לעלות בצד הפנימי של הרגל שלה
כלפי מעלה. ליסה לא יכלה שלא לזוז קלות מהתנועה הזאת. הציפיה שהוא יגיע למפשעה שלה
רגשתה אותה. אך הוא עצר.
"אני אוהב את הגוף שלך, ואת התחתון תחרה שאת לובשת. רציתי לתת לך
20, את תקבלי 15"
המחשבה שהוא אהב את הגוף שלה עשתה לליסה טוב, היא הרגישה גאווה פתאום
על כל הספורט שהיא עושה בכל הזמן שאין לה מהעבודה, אבל 15 מה? ליסה לא הבינה למה
הוא מתכוון והסתובבה אחורה ממבט שואל.
"תחזרי לתנוחה שלך, פקידה חסרת בושה ומשמעת. אני רואה שאני אצתרך
לעבוד קשה כדי לחנך אותך. זה לא מקובל שאת תתנהגי ככה, את צריכה להתאמן על המשמעת
שלך אחרת את תעבדי את העבודה הזאת" המנהל ליטף את התחת שלה בתנועה עדינה.
"סליחה אדוני"
לפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט נחט את הלחי השמאלי של התחת שלה
ספנק. הספנק היה חזק נורא והפתיע את ליסה. הכאב התחיל להתפשט והזכיר לליסה על כמה
שהיא אוהבת כאב. היא המשיכה להרטיב כבר בחוסר שליטה לחלוטין. כל מה שליסה רצתה
עכשיו זה את הזין הקשה של המנהל שלה. הספנקים המשיכו, במרווח זמן שווה בינהם ובקצב
אחיד. הספנקים נגמרו וליסה כמעט הרגישה שהיא מטפטפת על הריצפה מרוב חרמנות.
המנהל ליטף את התחת שלה, הליטוף הזה פתאום הרגיש לליסה כהדבר הכי טוב
באותו הרגע, הוא התקרב עם היד שלו למפשעה שלו וליסה הוציעה ציוץ קטן, והייתה בטוחה
שהוא שמע אותה. המנהל העביר בעדינות אצבע על השפתיים של הכוס שלה וגרם לה לגניחה
עצורה, ליסה התביישה מעצמה נורא שהיא כל כך חרמנית.
"אל תתפטפי על הפרקט, אחרת תצתרכי לנקות את זה עם הלשון. נחזור
לעניינים שלנו. אני מקווה שלמדת מהעונש הזה. עכשיו אנחנו נדבר על העונש ההבא שלך, אז
ככה, היחס שלך ללקוח לא היה ראוי, לא חייכת. זה חשוב נורא לחייך ולהראות אדיבה.
פקידה שלא תהיה נחמדה לא תעבוד בבנק שלי. תשאירי את הבעיות שלך בחוץ כשאת באה
לעבודה, את לא באה בשביל להנות אלה בשביל לעבוד בשבילי. ואת תמשיכי לעבוד באותו
שכר אצלי. כל מה שהבנק הזה רוצה לעשות זה להרוויח כסף. את מייצגת את הכסף של הבנק.
את חושבת שאת ראויה לייצוג כזה?"
"כן אדוני אני ראויה, אני אשתדל מאוד"
"את מבינה שעם מכתב התלונה הזה את הורדת את המוניטין של הבנק הזה
ואת תקבלי את העונש הראוי לכך כדי שתביני ותלמדי להאלה"
ליסה שמעה את המנהל הולך מאחוריה, שמעה איך נפתח ארון ומיד נסגר. מה
לעזאזל יהיה העונש חשבה ליסה. רק שלא יפטר אותה.
"העונש הוא 30 הצלפות עם קיין, את יודעת מה זה קיין?"
"לא אדוני"
המנהל הצמיד מקל במבוק לצד של הרגל שלה והחליק אותו למעלה לתחת שלה.
ואז הוא השחיל את המקל בין הרגליים שלה ושפשף אותו בכוס שלה מכוון בדיוק לדגדגן.
התחתון של ליסה כבר היה לגמרה רטוב היא הרימה את התחת למעלה מבלי שליטה ברגע
שהקיין נגע לה בדגדגן.
"הבנת מה זה?" השמיע המנהל בקול מגחך
"כ.. כן אדוני"
"לא שמעתי, דברי ברור"
"כן אדוני!"
"יופי, יש לך הזדמנות להפחית מהעונש שלך" ואז ליסה שמעה את
הריצ'רצ' של המכנס שלו נפתח "אם תצליחי לרצות אותי"
במחשבה על הזין, הפה שלה התמלא ברוק.
"רדי על הברכיים ושימי את הידיים מאחורי הגב"
ליסה ירדה לאט על הברכיים ונעמדה זקוף עם הידיים מאחורי הגב
"תרימי את הידיים ותחזיקי עם הכפות ידיים את המרפקים, אל תזוזי
אחרת תחטפי יותר. זה מובן?"
"כן אדוני"
המנהל ניגש מלפניה, ליסה ראתה את הזין הגדול והיפה שלו צץ מהמכנס וכל
מה שהיא יכלה לעשות באותו הרגע זה לבהות בו. המנהל בינתיים התכופף ותפס את החזה
שלה בליטוף קל. הכניסה את שני האצבעות שלו לחזיה וצבט לה בפיטמה. ליסה הוציאה
גניחה קלה ועשתה תנועה קלה אחורה.
"35. אל תזוזי" ענה לתנעה הזאת המנהל עם קול רגוע.
המנהל המשיך לגעת לליסה בחזה והגיע לפיטמה השניה תפס אותה עם שני
האצבעות שלו ועצר בנתן מבט חודר לתוך עיניה של ליסה
"את רוצה את זה נכון? זונה חרמנית שכמותך. איך את לא מתביישת!
ככה חסרת בושה על הברכיים. כמו איזה שרמוטה באיזה דנס בר בתל אביב. מרטיבה לי על הפרקט
בלי בושה" המנהל החזיק את הזין הגדול שלו ביד השניה שלו ואיסה אותו לאט גרם
לו להתקשה אפילו יותר.
"את תלמדי להיות ממושמעת אצלי, וכל פעם שלא תתנהגי כראוי את
תקבלי עונש"
"כן אדוני" ענתה ליסה בקול מתנשף
המנהל צבט לה בפיטמה חזק כל כך שגרם לליסה לסגור את העיניה ולגנוח בפה
פתוח. אבל ליסה לא זזה בכל זאת. המנהל הוציא את היד מהחזיה של ליסה וניגש מאחוריה.
היא שמעה איך הוא מרים את הקיין, ואת האויר הנחתך מהתנועה המהירה שלו. עכשיו ליסה
גם פחדה נורא, לפי הספנקים היא ידעה שהיד של המנהל חזקה וזה נורא יכאב.
"זה גם ישאיר לך סימנים" כאילו ענה למחשבות שלה
המכה הראשונה נחתה, ליסה נשכה את השפה שלה מרוב הכאב כדי לא לצעוק.
"הכול בסדר?"
"כן אדוני" ענתה ליסה בקול שקט
ההצלפות המשיכו, עם כל הצלפה זה כאב יותר ויותר. ליסה לא יכלה להתאפק
יותר, אם זה ימשיך ככה היא לא תוכל להמשיך ככה חשבה לעצמה. כשזה הגיע ל10 המנהל
עצר. ליסה הייתה עם העיניים שלה סגורות. שמעה את הקיין מונח הצידה ופתאום הרגישה
את הזין שלו על השפתיים שלה. עם היד השניה הוא תפס לה את השיער ומשך אחורה, עקב
המשיכה ליסה פתחה את העיניים שלה וראתה את הזין הגדול הצמוד לה לשפתיים ופתחה את
הפה.
ליסה התחילה למצוץ, מנסה לעשות את זה כמה שיותר טוב כדי להמנע מהצלפות
נוספות. המנהל דחף את הזין שלו עמוק יותר בדחיפה והוציא אותו כדי לתת לליסה להתמודד
עם אינסטינקט הקאה שלה הרוק התחיל לנזול לה מהפה, הזין חזר לפה שלה באותה
הפתאומיות שיצא. אחרי כמה שניות שוב יצא וליסה לקחה אויר.
"תשתדלי יותר יפה" אמר המנהל והוציא את הזין שלו מהפה שלה
כשכל הרוק נוזל לה ומטפטף על החזה.
ליסה שמעה את הקיין מונף שוב. היא חייבת להתאמץ יותר חשבה לעצמה, היא
בספק אם היא יכול לספוג עוד 10 הצלפות.
ההצלפה לא נחתה, במקום זה המנהל דחף לה ניירות לפה, ליסה נסתה לראות
מה זה וראתה שחבילה של שטרות כסף חדשות.
"זה כדי שתלמדי להעריך את הערך של הכסף זונה"
עם הכסף בפה ליסה סגרתה את העיניים שלה בציפיה להצלפות הנוספות. והן
הקדימו לבוא. הפעם הם היו איטיות כאילו המנהל נהנה מכל הצלפה נוספת. זה היה נראה
לליסה כאילו היא קבלה כבר 100 הצלפות, היא אבדה את הספירה לגמרי.
"קדימה תמצצי" פתאום נשמע מלפניה כשיד מוציאה את הכסף שנהיה
רטוב מהפה שלה. והזין הגדול של המנהל חדר לתוך הפה המלא רוק שלה. היא הזיזה את
הראש שלה יותר מהר ושמעה את המנהל מוציא קול נמוך. היא ידעה שהיא עושה את הדבר
הנכון והמשיכה בקצב יותר גבוהה מלבישה את הראש שלה על הזין שלו כשהוא חודר לגרון
שלה יותר ויותר עמוק. ואז היא הרגישה זרם חם ממלא את הפה שלה."תבלעי"
נשמה מלמעלה וליסה בלעה את הכול מלקקת את השפתיים שלה.
"היית טובה" אמר המנהל מכניס את הזין שלו בחזרה למכנסיו.
"תתלבשי ועופי מהמשרד. מחר את מגיעה לעבודה לבושה כמו שצריך ומחייכת. עוד
שבוע באותו היום באותו השעה את תגיעי אלי לשיחת משוב"
"כן אדוני, תודה אדוני" ליסה יצאה מהמשרד מסדרת את עצמה
מבלי להעיז להסתכל על המזכירה בצד עשתה הליכה מהירה במסדרת לכיוון המעלית מעקלת את
מה שקרה לה. היא הרגישה דחף להגיע לשיחת משוב שתהיה לה, היא חייבת לטעום את הזין
הזה שוב.
