מפרסת

שמואל ישב במרפסת שלו, זאת לא הייתה אפילו מרפסת. זה היה אי לעמוד חשמל באמצע הכביש המהיר. זה מוזר שעשו אי, רק בשביל עמוד חשמל באמצע הכביש המהיר. לא שמו את העמוד לצד הכביש, פשוט בנו אי, סוג של מרפסת קטנה. אבל העיקר שיהיה. אז שמואל אימץ את האי הזה והיה בא לשם לשבת ולהסתכל על המכוניות העוברות, מפנטז איזה מכונית הוא רוצה בעתיד. או סתם לכעוס על אנשים שיש להם מכונית שווה מדי. שמואל הדליק הסגריה ובהה במצלמת אבטחה שהייתה בצד השני של הכביש. הוא אוהב את המצלמות האלה, הם גורמות לו להרגיש בטוח. למרות שהוא לא יודע מה חושבים האנשים שמסתכלים במצלמות האלה. אבל מאז שהממשלה שמה מצלמות אבטחה בכל מקום – הכול בסדר. שמואל אפילו נהיה קצת פחות עצוב.

פחות עצוב מהבדרך כלל, הוא עדין היה קצת דכאוני וחשב על התאבדות. זה לא כי הוא לא אהב את עצמו או משהו. הוא דווקא אהב את עצמו מאוד – הוא פשוט שנא את כל העולם. הוא חשב שהעולם מסריח מדי בשבילו, הוא אוהב את עצמו מדי כדי שיסבול בכל הדבר הזה שקורה מסביב. אבל שם ליד המצלמת אבטחה הוא הרגיש דווקא בטוח. הוא יודע שזה זמני, אולי אף אחד לא מסתכל במצלמה הזאת, יושב איזה מאבטח שמן ולומד למבחן בפסיכולוגיה קוגנטיבית בזמן המשמרת שלו בחדר בקרה של מצלמות אבטחה, לא באמת אכפת לו מה קורה במצלמות. אבל העיקר שיהיה מאבטח. שמואל יודע שהכול מוקלט, שאם הוא עכשיו יקפוץ מהגשר – אולי מישהו יסתכל במצלמות אבטחה הזאת כדי להוכיח לחברת ביטוח שזה היה באשמתו כדי לא לשלם כסף לאף אחד אחר, להשאיר את הכסף לעצמם, כמה שיותר – העיקר שיהיה.

מאז פתאום עצר אוטו לא רחוק ממנו, מונית, עם נהג רוסי ומוזיקה ברוסית בוקעת מהחלון הפתוח. משהו על ארנבים כסופים רוקדים במעגל או משהו כזה. שמואל ניגש אליו כדי להגיד לו שהוא לא רצה לעצור מונית – הוא חוזר הביתה ברגל. הנהג מונית נבהל, כאילו לא ידע שיש מישהו שאמור לגשת אליו. ואפילו קצת התאכזב, שאת זה אפשר להבין. ואז הנהג ביקש סגריה, במפתה רוסי כבד. שמואל נתן לו, כי למה לא. אין בזה שום דבר לא בסדר להביא דברים לאנשים אחרים במתנה, במילא הכול מתועד אם צריך להוכיח משהו.

הנהג מונית שאל אותו האם בא לו לנסוע איתו, סתם ככה. עד העיר. טרמפ. שמואל הסכים ונכנס לאוטו, הנהג שתק ולקח שחטה ארוכה מהסגריה. ואז שאל את שמואל האם הוא אוהב את המקום הזה פה. שמואל חשב על זה קצת וענה לו שכן בטח למה לא. קצת חם אבל החורף אמור להגיע בקרוב. וחשב לעצמו שהאמת שזה יהיה חבל שאי אפשר יהיה לבוא לפה כי יהיו גשמים, והכבישים יהיו מוצפים במים. בגלל זה בטח יש מפרסת בשביל העמוד חשמל. אז הוא אמר לנהג מונית שזה בסדר כל עוד יש מצלמת אבטחה ממול אז הכול בסדר. הנהג הסכים, ואז הם נסעו עד העיר בשקט. שמואל ירד מהמונית אמר בנימוס תודה והלך הביתה, כנראה שזה הפעם האחרונה שהוא ילך למקום המיוחד שלו שליד הכביש המהיר.